גמילה מטיטולים ב 4 שלבים

איך מתחילים גמילה מטיטול?? האם כדאי להתחיל לקראת פסח? האם יש הכנה מראש? טיפים והמלצות איך להכין את השטח ואיך לעשות את הדברים בפועל.

בחוג בית להורים שואלים הרבה שאלות, למשל "הילדה שלי כבר עשתה פעם פעמיים בסיר אבל אין לה רצון להמשיך לעשות בסיר, מה אפשר לעשות??"  שאלה נוספת שחוזרת על עצמה – "האם יש הבדל בין בנים לבנות?" או "האם יש גיל שצריך להתחיל? והנה שאלה שנשאלתי לאחרונה – "אני מאוד מבולבלת, הוא מבקש אומר לי אחרי שעשה "עשיתי פיפי" האם הילד שלי מוכן ובשל לזה?

תשובתי הייתה "יופי, נשמע שהוא בכיוון הנכון כשהוא אומר "עשיתי פיפי" זה אומר שהוא חש את הגוף שלו, זו התחלה של מודעות גופנית, שזה השלב השני בתהליך. צריך לעודד אותו לזהות את הפיפי רגע לפני. כלומר, איך זה מרגיש בגוף? ממש לתת לו כלים להבין את הגוף שלו."

בכלל כדאי להתייחס לכל העניין כתהליך התפתחותי של מודעות אישית ולא זבנג וגמרנו.
יש לכך 4 שלבים מובהקים, והם:

שלב ראשון והכי חשוב בעיני זה 'חשיפה', זה יכול להימשך למעלה מחודש. רק לחשוף את הפעוט/ה למי שעושה פיפי בשירותים, בגן זה יותר קל כמובן. לשלב הזה אפשר לצרף גם סיפורים, יש שפע של ספרים בנושא, אך ממליצה במינון נמוך ולא לדחוק מידי, על מנת שלא ליצור לחץ שעלול לגרום לפעוט לברוח מההתמודדות.

השלב השני קורה בהמשך, לעיתים במקביל – והוא שלב  'מודעות גופנית'. כלומר, בכל הזדמנות לאפשר לפעוט להיות מודע לגוף שלו. למשל, כאשר מחליפים טיטול לשאול – מה יצא לך? קקי או פיפי? הרבה או קצת? דוגמה נוספת למודעות לגוף קשורה לקינוח אף. אפשר לסמן עם האצבע של המבוגר על עצמו מתחת לאף ולשאול – מה יש לך מתחת לאף? באופן אוטומטי הפעוט יניח אצבע מתחת לאף ויחוש נזלת. להמשיך להוביל בשאלות מה לעשות? תראה לי איך אתה מקנח? וכו'. המודעות הגופנית היא מפתח להצלחת התהליך בהמשך.

שלב שלישי – 'בניית מוטיבציה' באמצעות סוּגֶסְטִיָּה (בעברית הַשָּׁאָה), בהנחה שהשלבים הקודמים התקיימו, בכל פעם שמחליפים טיטול מומלץ להשתמש במשפטי סוגסטיה, שמשפיעים על הלך רוחו של הפעוט, תומכים בבניית המוטיבציה שלו לפעולה. למעשה, זה כאילו להגיד את העתיד בהווה, כלומר – "אני רואה שעשית קקי, כשתרצה אפשר לעשות קקי/פיפי בשירותים."
ככל שתרבו להגיד משפטים כאלו, המוטיבציה תתחיל לצמוח ולתת אותותיה.

שלב רביעי ואחרון – 'לזהות הזדמנויות', זה שלב יחסית קצר מאוד משום שכבר יש בשלות. זה קורה כאשר אתם שמים לב לגוף של הפעוט/ה שנע בחוסר סבלנות, או מתרחק לצד. זו הזדמנות טובה לשקף את המצב ולשאול – אתה רוצה לנסות ללכת לשירותים?

בתחילת השלב הזה, אפשר רק לעמוד בחלל השירותים ליד האסלה. ככל שפעוט, או הפעוטה מוכנים לכך, יש להציע לשבת על האסלה. הסיבה שילדים אוהבים לשבת על סיר, משום שפיזית הם חשים יציבות. מוטב לתת לעניין היציבות הפיזית תשומת לב מלאה, לכן עדיף לשים מקטין אסלה ולוודא שכפות הרגליים נוגעות במשטח המדרגה והן יציבות.
בד"כ ומניסיון רב שנים עם פעוטות, מעט מאוד אחרי השלב הזה הם מרצונם וביוזמתם הופכים להיות "גמולים", ללא פיספוסים.

ומה בעניין הילדה שניסתה לעשות בסיר וכעת מסרבת?
ממליצה לנסות להבין על מה זה נשען? כנראה שיש משהו (סמוי מן העין של ההורה) שעדיין לא מספיק בשל אצל הפעוטה. כדי להתחיל להבין, הייתי מרחיבה את החיפוש – למשל, איך התזונה שלה? האם מצומצמת ודלה? האם היא מפרידה אוכל בצלחת? האם שותה מספיק מים? איך היא מבחינת תחושתית (מרקמים ומגעים) האם יש איזה קושי עם וויסות חושי או רגשי? איך היא מתמודדת רגשית עם פרידה מצעצוע, או משחק?
אחרי מעקב סדור והתבוננות עמוקה, ניתן לזהות דפוסי התנהגות שמעכבים אותה ומשם הדרך קצרה למענה המתאים עבורה.

מתי הגיל הנכון להתחיל? ומה ההבדל בין בנים לבנות?
הגיל הנכון, מותאם אישית לכל ילד ולכל ילדה, ללא קשר לעונה בשנה. ההמלצה הכי טובה היא לשים לב לרמת הקשב הגופני של הילד/ה שלך.
בעניין בנים מול בנות, בדרך כלל לילדים קל יותר עם השליטה בפיפי. בגלל המבנה הפיזיולוגי, לבנים קל יותר לעשות פיפי וקשה יותר לעשות קקי באסלה. פעמים רבות, כיוון שבנות יושבות גם כשהן עושות פיפי, אז המעבר לשלב הבא קל להן יותר.
לקראת סיום, טיפ קטן לגמילה מטיטול לילה. לאחר שיש שליטה מלאה במתן צרכים, אפשר לעבור לשלב הסוגסטיה כהכנה לגמילה מטיטול לילה. כדאי לעשות זאת דווקא בבוקר, לבדוק מצב הטיטול "אני שמה לב שהטיטול רטוב מפיפי מהשינה, אולי מחר הוא יהיה יבש" כך בעדינות וברגישות לבנות מוטיבציה ללילה שיבוא.

בהצלחה, ו…. שתפו איך הולך 🙂