איך ללמד זאת בדרך משחקית?
כאשר הכל נגיש וזמין בלחיצת כפתור, דחיית סיפוקים היא מיומנות שהולכת ונעשית חשובה יותר עבור ילדים וגם עבור מבוגרים. היכולת להתאפק ולהמתין מבלי לקבל מיד את מה שאנחנו רוצים היא כלי משמעותי שמעניק לילדים כלים להתמודדות עם אתגרים, חיזוק הסבלנות וההתמדה, וכמובן חיזוק תחושת השליטה העצמית שלהם.
לפני שנמהר לשפוט או לכעוס על חוסר סבלנות של ילד או ילדה, חשוב להיות קשובים לצורך הרגשי שלהם. למעשה, יש ילדים שעבורם הצורך לקבל את מה שהם רוצים כאן ועכשיו הוא צורך בסיסי, כמעט אינסטינקטיבי. כשילד מבקש משהו ואינו מקבל אותו מיד, עולה בו תחושת תסכול שמלווה לעיתים באכזבה עמוקה ואף בכעס.
התחושה הזו, של חוסר שליטה על הסיטואציה, יכולה להיות מאתגרת במיוחד עבור פעוטות וילדים צעירים, שעדיין לומדים כיצד להתמודד עם רגשותיהם. מבחינתם, עיכוב בסיפוק הבקשה נתפס לעיתים כמעין "לא" מוחלט, והם מתקשים להבין שזוהי רק דחייה קצרה.
תהליך דחיית סיפוקים מלמד את הילד להתמודד עם אותם רגשות קשים ולהכיר בהם – לדעת שזה בסדר להרגיש תסכול ואפילו אכזבה. במקביל, הם לומדים שכל רגש כזה הוא זמני, ושיש את הכוח והיכולת להתגבר עליו. בהתחלה, התסכול עשוי להיות גדול, במיוחד עבור ילדים רגישים יותר, שזקוקים לתמיכה ולהכוונה. אך עם הזמן, כאשר ילד או ילדה לומד/ת לדחות סיפוקים, מתפתחת יכולת להכיר ברגשות ולהתמודד איתם בצורה בריאה.
כהורים, חשוב לנו להבין ולעזור לילד להתמודד עם הקושי הרגשי הזה. כאשר אנו ניגשים לילד מתוך אמפתיה ומכירים בכך שהתסכול שלו אמיתי, אנו מאפשרים לו לחוש שדואגים לו, אך במקביל גם מלמדים אותו שיעור חשוב לחיים: לא כל דבר צריך לקרות מיד, ולעיתים, המתנה קצרה יכולה להביא תחושת סיפוק גדולה עוד יותר.
לימוד באמצעות משחק הוא כלי רב עוצמה עבור ילדים, הרבה מעבר למה שמילים יכולות להשיג לבדן.
כאשר אנחנו אומרים לילד "תחכה בסבלנות", המסר עלול להישמע כדרישה מופשטת שקשה לו להבין או ליישם. לעומת זאת, כשאנו מלמדים דחיית סיפוקים דרך משחק כמו "השעון המתוק", הילד לומד מתוך חוויה ממשית, מהנה ומוחשית. המשחק מעניק לו הזדמנות לתרגל סבלנות בצורה פעילה, כך שהוא מרגיש מעורב ומחובר יותר לתהליך. באמצעות המשחק, הילד לא רק שומע את המסר – הוא חי אותו, חווה את האתגרים שבו, וחש תחושת גאווה כאשר הוא מצליח להתאפק ולהתגבר.
אז איך נלמד את הילדים שלנו את המיומנות הזו בדרך קלילה ומהנה?
בדיוק בשביל זה הכנתי לכם משחק קטן שתוכלו לשחק בבית עם הילדים – "השעון המתוק".
איך לשחק ב"השעון המתוק" עם הילדים?
הרעיון פשוט: בכל פעם שהילדים מבקשים משהו קטן ולא דחוף, כמו ממתק או צפייה בתוכנית טלוויזיה, אנחנו מזמינים אותם "לסובב את השעון". כלומר, לבקש מהם להמתין מספר דקות לפני שיקבלו את מה שביקשו.
עם פעוטות מומלץ להתחיל ב-30 שניות המתנה, עם ילדים אפשר להתחיל בדקה וחצי. בהדרגה להעלות את הזמן בהתאם לגילם ורמת הסבלנות שלהם. במהלך ההמתנה, כדאי ליצור פעילות קצרה ומשעשעת, אך תנו להם להמציא את הפעילות. למשל – לספור יחד עד 10 לאט, לשיר שיר אהוב, לקפוץ על רגל ימין ואח"כ על רגל שמאל, או כל רעיון אחר שעולה בדמיון.
המשחק הזה מאפשר לילדים להרגיש את תחושת ההתרגשות שבציפייה, ואת הסיפוק שמגיע כאשר הם מצליחים לעמוד בה. עבורם, זהו לא רק תרגיל בהתאפקות, אלא גם דרך חווייתית לחיזוק הביטחון העצמי והיכולת להתמודד עם מצבים שבהם לא מקבלים מיד את מה שרוצים.
הסיפוק שבסיום – ניצחון קטן שמחזק את הביטחון. בכל פעם שהילדים מצליחים לנצח את "השעון המתוק" ולהתאפק, הם לא רק מקבלים את מה שביקשו, אלא גם חווים תחושת ניצחון אישית. התחושה הזו בונה את הביטחון העצמי שלהם ומעניקה להם כלים שיעזרו להם בעתיד להתמודד עם מצבים שונים בחיים.
למה זה כל כך חשוב?
במחקרים רבים נמצא כי דחיית סיפוקים היא מיומנות שמסייעת לילדים להתמודד עם קשיים ולתכנן את פעולותיהם בצורה מושכלת. היכולת להתאפק, להמתין ולהתגבר על הצורך המיידי היא כישרון שמעניק להם יתרון בחיים, ומסייע להם להיות עצמאיים ובעלי חוסן נפשי.
אחד המחקרים המפורסמים "ניסוי המרשמלו" נערך באוניברסיטת סטנפורד, של הפסיכולוג וולטר מישל. במחקר זה, ילדים בגילאי 4-6 הושבו בחדר עם מרשמלו או חטיף אחר שהם אוהבים. נאמר להם שהם יכולים לאכול את החטיף מיידית, אך אם יצליחו לחכות 15 דקות מבלי לאכול אותו, יקבלו חטיף נוסף. חלק מהילדים הצליחו להמתין, בעוד אחרים אכלו את החטיף מיידית.
כאשר אנו מלמדים את ילדינו לדחות סיפוקים, אנחנו מסייעים להם להבין שהם לא חייבים להיות תלויים בגורמים חיצוניים כדי להיות מאושרים. להיפך, הם יכולים למצוא את הסיפוק בתוכם, מתוך השליטה העצמית והיכולת להתאפק.
נוסף לכך כדאי מאוד לשוחח על החוזקות על מנת שהילד או הילדה יצליחו להשתמש בהן בפעם אחרת שיתקלו בקושי. כלי נהדר לגילוי החוזקות הוא באמצעות שאילת שאלות. מומלץ לשאול רק אחרי שהילד או הילדה הצליחו להתגבר על הקושי שבהמתנה. לדוגמה: "איך הצלחת לחכות את כל הזמן הזה?", "איזה כוח-על עזר לך להתאפק?" או "איך הרגשת כשחיכית בסבלנות?" וְגם "האם היה לך קשה להמתין, או שהצלחת להתגבר?" שאלות אלה מעודדות את הילדים להכיר בחוזקות שלהם ולהבין כיצד להשתמש בהן גם במצבים אחרים בחיים.
לקראת סיום, אעודד אתכן ואתכם לנסות בבית את המשחק "השעון המתוק" משום שזוהי דרך נהדרת ללמד את ילדינו שיעור חשוב לחיים, בדרך קלילה ומלאת חוויה. אשמח לקבל תגובות ושיתוף בחוויות – איך היה לכם? האם הילדים הצליחו לנצח את השעון? איך הם הרגישו? כל סיפור קטן הוא צעד גדול בדרך לגידול ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם.
ניתן להצטרף לקבוצת הורים פעילה לקבלת טיפים והמלצות מידי שבוע https://did.li/QP4YH