האור הקסום
חג האור כהזדמנות ללמד את הילדים ואותנו על אומנות הקשב לשקט.
לעצור, להקשיב ולהתחבר לשקט הפנימי.
חנוכה, חג האור, מביא איתו זיכרונות של נרות דולקים, שירים מוכרים ורגעים משפחתיים. אבל מעבר לאור הפיזי שממלא את בתינו, יש בחג הזה הזדמנות מיוחדת להדליק אור מסוג אחר – אור פנימי של שקט. יש לנו הזדמנות נפלאה לתרגל עם תינוקות, פעוטות וילדים את היכולת להקשיב לשקט…. להיות בריכוז….
בעולם שבו אנחנו מוקפים ברעש מתמיד, גם מבוגרים מתקשים לעיתים לעצור, לנשום ולהקשיב לשקט. אז איך אפשר לעזור לילדים שלנו, אפילו תינוקות ופעוטות, ללמוד את האומנות הכל-כך מיוחדת הזו? חנוכה הוא זמן מושלם לתרגל את זה יחד. האור הקסום של הנרות מזמין אותנו להאט את הקצב, להתחבר לעצמנו וללמד את הילדים להקשיב – לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שלא.
ראשית, נבחן כיצד נראה הקושי אצל ילדים
יש ילדים שעבורם רגעי השקט יכולים להיות מאתגרים במיוחד. עבורם, העולם לעיתים מרגיש כמו רעש תמידי – גירויים בלתי פוסקים מבחוץ ומהמחשבות שבפנים. בזמן שרבים מאיתנו נהנים מרגעי עצירה, עבור ילדים אלו, רגעי השקט עלולים להיות דווקא רגעים של חוסר נוחות, שבהם הם מתקשים להתמקד או להרגיע את עצמם.
הביטוי בהתנהגות כמו חוסר יכולת לשבת במקום, צורך בלתי פוסק לזוז או לדבר, ולעיתים גם בקושי להקשיב לאחרים או לסיים משימות פשוטות. עם זאת, דווקא עבורם, תרגולים קטנים של הקשבה לשקט יכולים להיות מהפכניים.
איך משחקים פשוטים יכולים לעזור לילדים לפתח ריכוז, שקט פנימי וביטחון עצמי?
באמצעות פעילויות כמו משחקי רעש ושקט, או שימוש באביזרים כמו פנסים וכלי הקשה, הילדים לומדים להתמקד ברגע נתון, אפילו אם זה למשך שניות ספורות בלבד. אותם "רגעים קטנים" של שקט יכולים לעזור להם להבין שגם בתוך הכאוס, אפשר למצוא רגעים של סדר ושליטה פנימית.
החוויה הזו לא רק מחזקת את יכולת הקשב והריכוז שלהם, אלא גם בונה אצלם תחושת מסוגלות. כל הצלחה קטנה בתרגול מחזקת את ההבנה שהם מסוגלים להקשיב, לעצור, ולהיות חלק מרגע של שקט ושלווה. עבור ילדים שמתקשים בקשב, זוהי מתנה לחיים – כלי שמלווה אותם בהמשך הדרך ומאפשר להם להתמודד עם האתגרים שבחוץ ובפנים.
שלב א' – רעש מול שקט
נתחיל מתרגול פשוט, שמשלב משחק ושובבות עם רגעי עצירה. כשיש אור בחדר ומוזיקה בקול רם, משתוללים ורוקדים עם הילדים. ואז, לפתע, עוצרים את המוזיקה, מכבים את האור, ומסמנים לכולם לשכב בשקט. סופרים בלחש עד שלוש (או עשר, אם הילדים גדולים יותר), ואז מדליקים שוב את האור ומפעילים את המוזיקה. ממשיכים לרקוד ולהשתולל. כך, בתהליך חוזר, הילדים מתחילים להבין את ההבדל בין רעש לשקט, וללמוד לעצור ולהקשיב.
שלב ב' – לומדים להקשיב בשקט מוחלט
בשלב המתקדם יותר, יוצרים אווירה רגועה בחדר חשוך. משחקים עם פנסים קטנים, מדברים בנחת, או פשוט שוהים יחד בשקט. אפשר להוסיף כלי הקשה כמו פעמון רוח, או ללמד את הילדים להקשיב לצלילים עדינים. לעיתים, נעים ללטף את הילדים בעדינות – ללמד את הגוף שלהם להתמסר לשקט ולהרגיש בטוח בו.
השיעורים האלו, שמתחילים כמשחק קליל, הם מתנה אמיתית. הם עוזרים לילדים להכיר את הרגעים שבהם שקט הוא לא ריקנות, אלא חוויה מלאה באור פנימי. בדיוק כמו נרות חנוכה שמאירים בחדר חשוך – גם רגעי השקט מאפשרים לנו למצוא את האור שבתוכנו.
אז בואו ננצל את חג האור לא רק לחגיגות, אלא גם לחיבור אמיתי לעצמנו ולילדינו, וללמד אותם שדווקא השקט יכול להאיר את הדרך.
עוד בנושא
