הגננת בגן דיברה איתם השבוע על הגן החדש, פתאום הוא אמר לי "אמא אני מפחד ללכת לגן החדש" הרג אותי.
המושג "פרידה" מקבל משמעות רחבה ועוצמתית שמהדהדת בגוף של הילדים. לא צריך להסביר, אלא לחוות. החוויה הרב ממדית משפיעה על כל אחד מהילדים ומהילדות – זו המשמעות של לְמִידָה טִבְעִית. חוויה שלמה ועגולה, בדרכים שונות ומגוונות.
נושא השבוע הוא פרידה והכנה לגן החדש, כחלק מתוכנית פדגוגית שכתבתי לגני ילדים. בשבוע הזה הילדים חוו בדרכים שונות מהי חווית פרידה, מה הרגשות שצפים כאשר חווים פרידה. המטרה בתוכנית היא פחות לדבר על זה, אלא יותר לחוות את זה. באמצעות משחקי תנועה, משחקי תקשורת, משחקי קשב ומשחקי תחושות.
כך הגיע המצב שילד בן שלוש מסוגל לספר לאמא שלו שהוא מפחד. בעצם הוא הביע רגש, אמנם רגש לא נעים, אפילו רגש שכולנו היינו שמחים להימנע ממנו, אך זה בהחלט נפלא – היכולת להביע רגשות.
"מה עכשיו?" שאלה האמא. "איך אני עוזרת לו להתגבר על הפחד שלו. מה להגיד לו?"
בהתחלה התשובה שלי נשמעה לה מוזרה "למה את צריכה לעזור לו להתגבר על הפחד שלו? המשכתי לשאול בעדינות וברגישות "…אולי כדאי שיישאר במקום של הפחד? מה את חושבת שיקרה אם הוא יישאר שם קצת?"
בהמשך השיחה, האמא הבינה עד כמה חשוב לאפשר לו להיות עצוב ומפוחד, לאפשר לו לחוש את הרגשות השלילים שאף אחד מאיתנו לא אוהב. הרגשות הללו צפים, משום שהוא חש שהאדמה זזה לו מתחת לרגליים, פתאום הקרקע לא יציבה, המקום הרגשי לא יציב ולא בטוח. מה עושים?
חלק מהליווי להורים וגם מהליווי לגננות, הוא לתת כלים למרחב של אפשרויות. כלים שבהם ההורה, או הגננת עוזרים לילד/ה למצוא את התשובות.
דרך אחת יעילה, היא באמצעות העמדת שאלות נוספות מול הילד או הילדה, שאלות שמעוררות סקרנות ורצון לחקור עוד על רגשות שהילד מרגיש, על זיכרונות מהגן שעוזבים, על תמונה עתידית אל הגן שהולכים אליו.