רק אני והגלשן שלי…

ים, גלישה ו- 4  תובנות שעוזרות להבין טוב יותר את עולם הילדים.

כולם אוהבים את הים בקיץ, אך כשהולכים לים בחורף אפשר למצוא כמה ח'ברה אמיצים עם גלשן. מעיזים להיכנס למים הקרים, לרחף בקלילות מעל המים בעזרת הגלשן שלהם. כשאני הולכת לים בחורף, אני מתבוננת בהם בהערצה ובמחשבות "ככה גם אני רוצה".

אני גולשת מתחילה🏄🏻‍♀️ בעיקר משתעשעת במים הרדודים, משווה עצמי לתינוקת שהתחילה את שלב הזחילה וחולמת על הליכה וריצה. כך חולמת שאולי יום אחד, עם הרבה התמדה אהיה כמו החברה ההם ה – גוֹלְשִים….

גלישה בים זה משהו אישי עבורי, אני מקבלת השראה מהחוויה ונהנית לקחת תובנות לעולם הילדים. הפעם אתמקד לא בהצלחות ובהישגים, אלא דווקא בקושי ובתסכול.

יציבות – לתינוק לוקח כשנה פלוס לעבור משלב שכיבה על הבטן לשלב העמידה וההליכה. אני סוג של תינוקת בעולם הגלישה. מעניין כמה זמן ייקח לי לייצב עצמי לשלב "העמידה" בעולם הגלישה? מעניין כמה זמן לוקח לילד/ה לייצב עצמו כשמגיע לגן חדש, או לכיתה א'. בעצם כל שינוי הוא למידה של משהו חדש. לוקח זמן ללמוד ולהסתגל עד כדי לחוות תחושת יציבות בעולם החדש.

לחוות אי הצלחה – בים יש כל כך הרבה נפילות ואי הצלחות. כל פעם ליפול ולקום מחדש, כל פעם להיות מתוסכלת, ובכל פעם לאסוף את עצמי ולהתקדם לגל הבא. איך עושים את זה כשחווית 'אי-הצלחה' קורית שוב ושוב. מה קורה לאותם ילדים שמנסים ולא מצליחים, מנסים ונכשלים? איך הסביבה שלהם רואה אותם? איך הם תופסים את עצמם? מה קורה לאותם ילדים מתוסכלים שלא מצליחים לאסוף את עצמם? איך עוזרים לילד/ה למצוא את המנוע הפנימי? כך שיוכלו לאסוף את עצמם לניסיון הבא?

מעברים – על מנת להצליח לעמוד על הגלשן ולגלוש, יש צורך לעבור ממצב של שכיבה למצב של עמידה. לכאורה נראה פשוט, אך לא כך הדבר. משום שכל שלב צריך לייצר יציבות מחודשת. מצאתי שאולי כדאי לי להתמקד בשלבים. כלומר, לראות את השלבים והמעברים שביניהם, בכל שלב להיות הכי טובה שאני מסוגלת ויכולה… ואז לעבור לשלב הבא.

רק ש… "מעבר" הוא שלב בפני עצמו.
זה מאוד בולט אצל ילדים שיש להם קושי במעברים, איך עוזרים להם להבין את 'המעבר' ולצלוח אותו? יש מגוון של סוגי מעברים. למשל, מעברים גדולים כמו 'מעבר' לקראת כיתה א'. או מעברים קטנים, יומיומיים כמו 'מעבר' למקלחת, או 'מעבר' לשנת לילה, או בבוקר 'מעבר' מהבית לרכב וכדומה.
המלצה? תשהו עם הילד/ה במעבר, תאפשרו לעצמכם ולילד/ה נוכחות בלי שיפוטיות של "יאללה, צריך להתקדם" תכילו את הרגע, בלי מילים, רק להיות שם. תגלו שלפעמים אחרי רק כמה ליטופים, יש התעוררות של הילד/ה ובשלות טבעית להתקדם לשלב הבא.

נפילות – כאן זה מסר חשוב, ליפול במים רדודים! הרי בכל תהליך למידה יש נפילות, חשוב שיהיו נפילות. למה? כי ככה לומדים לתקן ולשפר לפעם הבאה. לכן, בעולם הילדים חשוב לאפשר להם ללמוד בסביבה שמאפשרת נפילות ב"מים רדודים".
כלומר, סביבה בטוחה שמעודדת נפילות, אי הצלחות וטעויות.
סביבה שמאפשרת לחקור ולסמן מה אפשר לשפר. סביבה שמאפשרת הקשבה ללְמִידָה טִבְעִית.

כל המסקנות הללו קורות בינתיים ואני רק במים הרדודים…
חכו חכו איזה תובנות יהיו לי כשאצליח לעמוד ולנוע על הגלשן בקלילות🏄🏻‍♀️