הורים טרוטי עיניים, עייפים, בלי רגע של נחת לעצמם. מותשים עד אין קץ כשהפעוט שלהם מסתובב בבית בצהלות כאילו בדיוק עכשיו התחילה מסיבה. איך אפשר לשנות את המצב בבית?
הורים רבים חווים תסכול משום שהפעוט, או הפעוטה בבית החליטו לחגוג באמצע הלילה. לעיתים הם דורשים מהגן להפסיק את שנת הצהרים, בתקווה שזה יעזור ללכת לישון מוקדם יותר. האמנם?
ראשית, אתייחס לשנת צהרים. שנת צהרים חשובה וחיונית להתפתחות תקינה, לכן ממליצה לא לדלג עליה. דווקא מניעת שנת צהרים עלולה ליצור ערנות יתר. "הילדה שלי בת שנתיים. מתוקה, מצחיקה והיפרית, לפעמים היא מסוגלת ללכת לישון בעשר בלילה למרות שלא ישנה אפילו צהרים, קופצת כאילו יש בחוץ מסיבה". לעומת זאת, כאשר הגוף מקבל 'מנות סדורות' של מנוחה והרפייה, היכולת להתמסר לשינת לילה תהיה גבוהה יותר.
המשמעות הרגשית של שינה בכלל ושנת לילה בפרט, היא היכולת להיפרד, לשחרר, להרפות. לכן, ממליצה לבדוק האם יש עוד פעמים שבהם קשה להיפרד, לוותר, לשחרר. למשל, על צעצוע או לוותר על תור במשחק חברתי. האם יש צמידות לחפץ כמו בובה או שמיכי? האם עדיין יש שימוש בהתנהגויות "תינוקיות" למשל כמו בקבוק במיטה לפני השינה. פעוטות יכולים 'להתפנק על בקבוק' אך לא במיטה, אלא בספה או בפוף. גם עדיף לא סמוך לשנת שינה, אלא סמוך לזמן הארוחה כקינוח לארוחת ערב.
לפני שנגשים לפתור את הבעיה, מומלץ לזהות את דפוסי ההתנהגות באמצעות מעקב ניטרלי ומדיד, שאינו מוטה רגשית.
לאחר מכן, יש לחשוב כיצד לתת מענה שכולל שלושה היבטים: בפן ההתנהגותי, הפיזי והרגשי. המענה מקנה כלים להרפות ולשחרר, לדעת לנוח ולהשתעמם עד לכדי הירדמות טבעית. כדאי להקנות את הכלים דווקא אחה"צ בזמן הערות ולא כתגובה בהולה לשעת לילה מאוחרת.
למשל, להתחיל לדבר את השפה הזו בבית כשצריך לוותר על צעצוע, לסיים משחק וכדומה. בנוסף כדאי לתמוך את הפרידות במהלך אחה"צ באמצעות משחקי מגע ומשחקי קשב, הכוללים שחרור והרפייה של הגוף ושל הנפש. כמו כן, לנרמל רגשות שליליים, לאפשר לחוות מנעד של רגשות של עצב ותיסכול כאשר מוותרים על הצעצוע.
כל זאת כמובן בנוסף לשגרת הכנה לשנת לילה שבה מייצרים אווירה מתאימה לשנת לילה.
לכאורה, הדרך נראית קצת ארוכה, אך מאוד יעילה ונותנת מענה עמוק ואיכותי לטווח הארוך.
עזר לך להבין את הילד/ה שלך טוב יותר?