ראיתי ילדים שהצליחו לשחרר מבוגרים

מכירים את המשל על האריה והעכבר? אותו אריה גדול שחשב שהוא כל יכול ולא האמין שעכבר קטן אי פעם יוכל לעזור לו. עד שנתפס האריה ברשת ציידים, ומי הצליח לשחררו לחופשי? העכבר! בזכות כרסום החבלים.

ראיתי ילדים "קטנים" שהצליחו לשחרר מבוגרים "גדולים" מהחבלים שקושרים אותם לדפוסי חשיבה מקובעים. בזכות כוח הרצון וההתמדה, בזכות הנחישות והפתיחות ללמידה חדשה.

במסע האישי שלי, פגשתי ילדה עם פיגור ואוטיזם שאמרו עליה שלא תדבר ולא תשלב חברתית, היא צמחה להיות "דברנית", מהממת ותקשורתית עם חברים. פגשתי ילד שאמרו עליו שיש לו הפרעות קשב, דיסלקציה, דיסגרפיה והוא לא יצליח בלימודים, אך הוא הצליח לסיים שני תארים אקדמיים. פגשתי ילדה עם CP (שיתוק מוחין) שאמרו עליה שלא תלך, והיא רצה בקלילות.
המשל של איזופוס,
על האריה והעכבר,
מהדהד בי שוב ושוב.

ככה זה עם ילדים, יש להם מסוגלות לכרסם בחבלים.

מתי זה מתאפשר? כאשר אנחנו המבוגרים ה"גדולים" נמצאים באי-עשייה, כך אנחנו מפנים מקום ומאפשרים לילדים להוכיח את עצמם, להראות לנו את צורת החשיבה המיוחדת שלהם. זה דורש מאיתנו אומץ לשחרר את הצורך בשליטה ולתת להם את החופש לגלות את הפתרונות שלהם בעצמם.

אשתף מקרה פשוט על הורים לילדה בכיתה א' שהייתה מאוד תלויה בהם לכל דבר, מהלבשה ועד אכילה. ההורים שלה תמיד רצו לעזור ולתמוך, אך למעשה נוצרה תלות גדולה של הילדה בהורים.
לאחר תהליך של ליווי שבו ההורים של הילדה למדו לעצור, להתבונן מהצד, לשאול שאלות ולהקשיב לרעיונות היצירתיים של הבת שלהם. הם גילו שהילדה מסוגלת לעשות את הדברים האלה לבד, רק פשוט בדרך אחרת ושונה.

כשאנחנו מתבוננים מהצד, נותנים להם את הכלים ולא מתערבים יותר מדי, אנחנו מאפשרים להם לפתח את הביטחון העצמי והעצמאות שלהם.
כך גם אנחנו נוכל ללמוד מהם,
ללמוד לסמוך,
ללמוד להרפות,
ללמוד לשחרר.
שהרי, אם נסמוך עליהם ונאמין בהם, הם יצליחו לכרסם את החבלים בדרך שמתאימה להם.

במשך כ – 15 שנים כשהיה לי גן ילדים,
אמרו לי "וואו כמה לימדת את הילדים".
אך למעשה הם אלו שלימדו אותי.
תודה לכל ילד ולכל ילדה שפגשתי בדרך.